ללמוד מחוטב העצים

זהו סיפור על חוטב עצים שהתקבל לעבודה בבית חרושת לעצים . המשכורת הייתה טובה ותנאי העבודה גם הם היו טובים וחוטב העצים התכוון למלא היטב את תפקידו . ביום הראשון

הוא התייצב אצל מנהל העבודה אשר נתן לו גרזן והקצה לו שטח ביער. האיש יצא ליער לכרות עצים בהתלהבות. ביום אחד בלבד הוא חטב 81 עצים. " ברכותי" אמר לו מנהל העבודה. "תמשיך ככה ". מעודד מדבריו של מנהל העבודה, החליט חוטב העצים לשפר את תפוקתו ביום המחרת ולכן הלך לישון מוקדם מאוד. בבוקר למחרת הוא קם לפני כולם והלך ליער. למרות כל מאמציו הוא לא הצליח לחטוב יותר מ 81 עצים. " אני בוודאי עייף", הוא חשב והחליט ללכת לישון עם שקיעת השמש. עם הזריחה, הוא קם נחוש בדעתו לשבור את שיא 81 העצים. אף על פי כן, באותו יום הוא לא הגיע אף למחצית. ביום המחרת חטב שבעה עצים, אחר כך חמישה, ביום האחרון הוא ניסה כל אחר הצהריים לכרות את העץ השני. מודאג ממה שיגיד מנהל העבודה, הלך החוטב לספר לו את שאירע לו ולהישבע שהוא מתאמץ עד סף עובדן החושים. מנהל העבודה הקשיב ושאל: "מתי השחזת לאחרונה את הגרזן שלך?", " להשחיז? לא היה לי זמן להשחיז! הייתי עסוק מדי בכריתת העצים".

כמו חוטב העצים, כך גם אנו. רוצים בכל יום להגיע להשגים ולתוצאות. אז איך זה שעם כל ההשקעה, עם כל המאמצים הכל נשאר אותו דבר? אנו רוצים לשפר מערכות יחסים עם כל הרצון הטוב והניסיונות להשתפר הכל – נשאר תקוע באותו מצב... לעיתים יש שיפור זמני ואח"כ הכל קורס שוב כמו מגדל קלפים. אנו רוצים להיות יותר עם המשפחה ולעבוד פחות... יש כוונות טובות ויש מאמצים ותכנונים, אך המצב לא משתנה. אנו רוצים לשנות הרגלי אכילה, מתאמצים ורוצים שינוי ותוצאות, וגם זה לא קורה. אנו רוצים להוריד לחץ ומתח ומשקיעים בזה הרבה זמן, כסף, טיפולים וסדנאות ולמרות ההשקעה זה לא מגיע. כאשר התוצאות לא מגיעות אנו נוטים להאשים. או את האנשים שסביבנו, או את המציאות והכי גרוע הוא כשאנו מאשימים את עצמנו. כך, האמון בעצמנו הולך ויורד, התסכול הולך ועולה והשינוי מתרחק מאד. כמו חוטב העצים שחשב שהבעיה בו, שאולי הוא עייף וכך הטעה את עצמו. הבעיה האמיתית היא שאנו לא עוצרים לרגע וממשיכים לרוץ באותו השביל שלא יוביל אותנו לשום מקום. הטעות שלנו היא שאיננו מתכווננים אל הנקודה הנכונה וגם לא רואים אותה בכלל. כמו נהג שנוסע ב 180 ק"מ - לשעה. הוא נוסע ונוסע במהירות כדי להגיע ליעד. אם נשאל אותו: האם ראית את שדות הכותנה בדרך? הוא יגיד לנו שלא היו כאלו.... כי במהירות גבוהה לא רואים את הפרטים שמרכיבים את הדרך. והדרך יפה! והחיים יפים! אני ממליצה על עצירה יומית. אבל את זה צריך ללמוד ולהתחזק בזה. לכן מוצע לעצור פעם בשבוע, לחשוב על ההבנה כי מקור הבעיות שאנו חווים הוא נתק פנימי בתוכנו וסכסוך פנימי בין מה שהראש חושב ובין מה שהרגש רוצה. אחד מהם או שניהם יוצרים את נקודת התקיעות. צריך לעורר אמצע. המטרה היא שהאמצע ינהל וינהיג אותנו ולא הראש או הרגש.

כי יש 2 אפשרויות:
או שהמחשבות והרגשות ינהלו אותך
או אתה תנהל אותם.
במה אתה בוחר?